עודד סבר

 

עודד סבר

1945 – 2022

עודד נולד ב-10 בנובמבר, 1945, בקיבוץ בית אלפא אשר למרגלות הגלבוע.

בן ליהודית ולגימפל סולאג’, ואח צעיר של אסף.

התחנך בילדותו, עד כיתה ו’, בחברת הילדים של הקיבוץ, אותה זכר כמיוחדת במינה גם בבגרותו. בכיתה ז’ עבר למוסד חינוכי גלבוע, המשותף לארבעה קיבוצי השומר הצעיר באיזורו, והרבה בפעילות חברתית, תרבותית ובעיקר ספורטיבית – אשר הובילה להתמסרות והשקעה מרובה בענף הכדור-סל, עד כדי הופעות בליגה הלאומית עם הקבוצה המקומית.

בסוף לימודיו, התגייס לסיירת צנחנים ויצא לקצונה. ב67, במהלך מלחמת ששת הימים לחם בדרום סיני וברצועת עזה. את שירות הקבע שלו, עד לשחרורו ב71, העביר כמפקד היאחזות גשור – מה שבאותו זמן הייתה נקודת ההתיישבות המזרחית ביותר בישראל.

עם חזרתו למשק, השתלב בענף הכותנה. וגם המשיך בפעילות ספורטיבית וחזר לשחק כדורסל.

באותה תקופה, באחד ממפגשי פנויים פנויות של בני ובנות קיבוצים, פגש עודד את חנה ברונר.

עדויות מאותה פגישה מספרות שמישהי אחרת התעניינה בעודד, אך שליבו יצא לחנה. הקשר ביניהם התפתח במהרה, ובקיץ 73′ התחתנו ועברו להתגורר בבית אלפא בדירת חדר. כעבור שנה, רוחות העמק הבריחו את חנה ועודד לכברי, שם בשכונת האגוזים קבעו את ביתם.

מיד הגיע עמית, הבן הבכור, וכעבור שנתיים נולדה גם אורלי. עודד נהג לקחת אותם לטיולי המשפחות של הקיבוץ, לים ולביקורים אצל הסבים והדודים בבית אלפא. עופר, ילדתם השלישית של עודד וחנה, לא האריכה ימים, מותה הפתאומי היה לשבר עמוק שנותר בליבו של עודד. שנתיים לאחר מכן נולדה ענת, הבת הצעירה במשפחה, גם אותה הרבה עודד לקחת לטיולים ולחשוף לעולמות הטבע שהכיר ואהב.

עודד למד במכללת רופין לימודי חקלאות ובקיבוץ עבד בשלחין, כסדרן עבודה של הקיבוץ ולאחר מכן גם כמזכיר משק. שנים רבות ניהל את ענף גידול האבוקדו, התמסר לטיפול בעצים והעמיק ברזי גידולי המטעים. באהבה למטעי האבוקדו הדביק את משפחתו.

לימים היה גם ממקימי מפעל ריאון ועבד שם כאחראי על חומרי הגלם.

בשנת 2006 התגלתה מחלת הפרקינסון. על אף החשש מהעתיד לבוא, עודד לא הרבה לדבר על המחלה. הוא היה איש של עשייה, וכך נהג גם עם מחלתו – הקפיד מדי בוקר להשכים קום וללכת לעבוד במפעל, המשיך להשתתף בחיי הקהילה, ולטייל בטיולי הקיבוץ ועם משפחתו. גם כשהקשיים הגופניים הגיעו, והם אכן הלכו וגברו עם השנים, העשייה והפעילות למען המפעל, הקיבוץ והקהילה העניקו לו משמעות רבה, והסבו לו גאווה גדולה.

בספטמבר 2022, לאחר 16 שנים של התמודדות אמיצה ומעוררת השראה עם המחלה הקשה והבלתי סלחנית, גופו של עודד הרפה וליבו נדם.

עודד השאיר אחריו אישה, 3 ילדים ו-7 נכדים אוהבים.

יהיה זכרו ברוך.

סגור לתגובות.