קורות חיים מרים שדמון

מרים נולדה בגרמניה בעירה טרפטו ב 23/10/1922

מרים ואחיה דן, הצעיר ממנה בשנתיים, גדלו להורים מבוגרים, בבית יהודי, לא מסורתי.  המשפחה היתה אמידה. בבית ניצבו 2 פסלי אריות ליד גרם המדרגות.

בבית הקפידו על חינוך ועל תרבות. אמא למדה פסנתר ואחיה כינור. היא היתה חייבת לכתוב ביד ימין על אף שהיתה שמאלית.

אמא למדה  בבית ספר ליציום שהיה בית ספר כללי ועברה בנערותה לבית ספר יהודי על שם הרצל. אמא היתה בתנועת נוער ציונית ואף היתה במחנה הכשרה במשך 4 חודשים בטרם עלייתה לארץ.

ממש בפרוץ מלחמת העולם השניה נפרדו ההורים מהילדים ברגשות כאב ואמא זכרה תמיד את הפרידה הקשה מההורים. שניספו אחר כך. אמא כבת 17 ואחיה דן עלו יחד לארץ ב 13/3/1939 באמצעות עלית הנוער. דן הגיע למעגן מיכאל  ואמא לעין חרוד.

בעין חרוד אמא למדה ועבדה. שנה אחת בגן הירק ושנה במחסן בגדים ולמדה לתפור , בעיקר מכנסים. אבל גם בובות לבתי הילדים. הנרייטה סולד באה לבקר בעין חרוד והציעה לה מילגה ללימודים בבצלאל. כי התרשמה לטובה מעבודות התפירה שלה. אמא הודתה לה וסיפרה לה כי היא רוצה להיות מורה לספורט ובעיקר שמחר היא מתחתנת. אמא הכירה את אבא אליעזר בלומנפלד בעין חרוד. אבא היה אז בן 25 הם התחתנו ב-1941 ועברו לגבעת ברנר. בגבעת ברנר נולד רפי ב-1943 ואחריו הדה ב-1945. אבא אליעזר היה ימים רבים בפעילות בטחונית במסגרת הפלמ”ח. ואמא הרגישה מאד בודדה בגידול הילדים.

אמא אהבה לספר על אהבתה לעמק חרוד, להר הגלבוע והמים הצוננים של מעין חרוד.  

החיים בקבוץ גבעת ברנר היו קשים לה. אמא כעסה שהקבוץ לקח לה את שמיכת הפוך שלה. שהיא צריכה לקבל שמלות מהמחסן. שרקמת קישוט שעשתה על כיסוי המיטה התקבל בביקורת. 

ההורים עזבו בתקופת הפילוג, חיו תקופה בחיפה במושבה הגרמנית,  ועברו ב-1951 לקרית חיים, לבית חדש שניבנה לאנשי צבא קבע. אבא שירת בקבע בבית חולים עשר כקצין רפואה ראשי. אמא היתה מאושרת, סוף סוף יכולה היתה לנהל אורח חיים ביתי, לפי ראות עיניה. אמא חגגה בבישול, באפיה ובטיגון הדגים שאבא היה מביא. היא אהבה לארח. ב-1952 נולד באושר הבן הצעיר גבי. אמא פתחה גנון בבית . היתה פעילה בויצו,  היתה חברה בועד הקריה ובפוליטיקה שוחחה ארוכות עם יוסי שריד. אמא אהבה מאד ספורט, טיולים ושחייה. מאז ילדותי היינו צולחות יחד את הכנרת.

לימים ביקשתי את ההורים לחבור אלי לכברי להרגיש משפחה. ההורים הגיעו, ומיד ניקשרו חוטים מימים עברו עם חברים מקבוצת היקיים של כברי. אמא ניסתה כהרגלה להיות פעילה ואף פתחה מועדון להורים בכברי יחד עם חברות אחרות.  אבל התגעגעה מאד לפינות הבית בקרית חיים. אחרי כ-8 שנים אמא חזרה לקריה. כרגיל במשך היום תמיד עסוקה ופעילה אבל לעת ערב חשה גם בדידות.

לאמא 3 ילדים, 6 נכדים ו-10 נינים. ולכולם סוודרים לרב, מעשה ידיה להתפאר.

אמא, באתי הביתה לאסוף אותך לנסיעה של שתינו, למשפחה במעגן מיכאל, ליום השלושים של נורית ז”ל אבל את לא היית.

ניפטרת מדום לב לבד בבית זמן קצר לפני כן. לבנו נחמץ לשמוע כי באותו הבוקר סיפרת לחברתך על חלום שחלמת בלילה , שאבא קורא לך ואומר מרים מתי את באה אלי.

 בשם כולנו יהי זכרך ברוך.    תוספת קצרה   אמא ידעה הייטב לסרוג הקימה חוגים קטנים בביתה ובחורות באו אליה והיא למדה אותן  בסבלנות רבה ואהבה..

מרים שדמון יחד עים סימה גולובטי הקימו בצריף הישן הירוק מקום נעים   מועדון לגיל השלישי ….

 באו למפגשי קפה היו בערך 20 הורים של חברים. היו שיחות היו מפגשים עים משחקי חברה היה מקום חמים..

 לימים אמא החליטה לחזור לביתה בקרית חיים אהבה את הבית מאוד  המשיכה לסרוג ללכת לים בגיל 82 עוד שיחקה מטקות עים חברותיה  לצערי נפטרה בביתה מדום לב אני הגעתי אליה כי היינו אמורות לנסוע למעגן מיכאל  למשפחת    עצוב…..