לזכרו של גדי פרויליך
אני לא אדבר בשם כולנו כי אנחנו עזבנו את הקיבוץ לפני יותר מחמישים שנה. אבל חשוב מאד לומר שבהסתכלות לאחור אנחנו למדנו מגדי הרבה יותר ממה שאנחנו לימדנו אותו: אנחנו, כל אחד בנפרד וכולנו כקבוצה, למדנו מגדי על חברות, למדנו ממנו על מחויבות אחד לשני, ולמדנו מגדי שביחד היה לנו כח לטפל ולדאוג אחד לשני הרבה יותר מאשר אם היינו עושים את זה בנפרד…
כולנו ביחד ואני בנפרד חייבים לגדי תודות על מה שהוא למד אותנו…
בצורה יותר אישית באחד הביקורים שלי בכברי אחרי שהייתי כבר בארה״ב, ישבנו עם ניסים בחדר האכל ואמרנו שלום למספר חברים. גדי שכנראה היה גם כן בבקור ראה אותנו מרחוק הצטרף אלינו, התיישב בשולחן לידינו, לא אמר הרבה, רק שם את ידו על כתפי וישב עם חיוך על פניו: אלו היו רגעים מופלאים מפני שהוא זהה אותנו אחרי שנים שהוא לא ראה אותנו והוא רצה להיות כמה דקות בחברתנו.
תודה לגדי על הזכרונות היפים!…
זוריק