לזכרו של גדי פרויליך
השנים שגדלנו עם גדי באותו בית ואני חלק גדול מהשנים בחדר איתו,
היו מבחינתי דבר רגיל ומובן מאיליו, רק כשגדלתי, התבגרתי והתחלתי לגדל ילדים משלי התחלתי להבין איזה ערכים מדהימים הטמיעו בנו לאורך השנים.
קבלת האחר, נתינה יומיומית, סבלנות וסובלנות, עם כול אלה גדלנו והתבגרנו והם נשארו בי ואני מקווה וחושב שגם ברבים מבני הכתה שלנו ועל כך תודה גדולה על חינוך אנושי וערכי לכול חברי כברי
ובעיקר למחנכות שלנו בגילאים הצעירים- חנה בנימין, שושנה שפר ומלכה בנטוב.
ואת גדי עצמו אני זוכר שהבין ובעיקר הרגיש כשמישהו אהב אותו או אפילו צחק עליו, ידע לצחוק לכעוס ולחבק ובהחלט היה חלק מהמרקם החברתי שלנו.
יהי זכרו ברוך.
דודי ראובני