רותי יקרה, אמא של שלי בשביל ילדי “נירים” וכמו כל ההורים שלנו היית גם קצת אמא של כולנו, אבל “נשקיני קייט” היה שמור אצלך רק לשלי שהייתה כולה שלך.
היכולת שלך להקשיב גם בין השורות עם תובנות יוצאות דופן אפיינו אותך עוד כשהיינו ממש קטנים ולא השכלנו להבין את פרטי הפרטים…
הייתה בך פתיחות יוצאת דופן ומרגשת שקיבלה והכילה באופן נדיר שונות ובכך נתנה מקום עם המון כבוד לכל אחד ואחת. לכל ייחודיות, מיוחדות, מוזרות ומקוריות שהפרט מביא איתו, ללא צל של שיפוט או טיפה של ביקורת, מה שהיה לא מובן בחברה הקיבוצית של ילדותנו.
ידעת להתבונן בהומור מיוחד ואיכותי גם בימים לא פשוטים וברגעים מאתגרים של החיים, ותמיד ידעת להתעניין באחר גם כשאצלך היה מורכב ביותר.
שנים רבות נאבקת בבריאותך ושלי תמכה בך באופן שראוי להערכה ולכל שבח, בחיוך , בצניעות ובנתינה מוחלטת שיש רק לה וכנראה קיבלה ממך, הייתה עבורך משענת קבועה ויציבה, ליוותה אותך בהמון גאווה ואהבה גדולה ביותר.
ידעת להודות ולהיות מלאת תודה ואהבה אליה אל משפחתה הרחבה ואל ילדיה שהיו מחוברים אליך ואת אליהם באהבה רבה כל כך, כנה, איכותית, מיוחדת , נקיה וכל כך ראויה.
נתת וקיבלת מכל מי שהיה לציידך ללא הבדל וללא משוא פנים.
רותי יקרה- חייך היו מלאים מכל וכל עליות ומורדות, כוחות וחולשות והכל בצניעות ויושר.
נוחי בשלום אישה יקרה וטובה
נעטוף את שלי שלך כמה שנוכל.
אוהבים וכואבים “נירים”