חנצ’וק

כתבה אלה רשף וקנין

 

חנצ׳וק שלנו האהובה נפרדה מאיתנו אתמול והלכה לעולמה אחרי שנה של מאבק עיקש ואמיץ במחלת הסרטן.

כמה עצוב לקום היום בבוקר ואת לא פה אומרת לי בוקר טוב, איך ישנת? כמה מוזר לראות את כל החפצים שלך שכל כך מאפיינים אותך ואת לא פה. כמה שברירית היית לאחרונה וכמה דאגה אני רגילה להחזיק כל יום ועכשיו יש ריקנות ועצב.

כל מי שמכיר אותי יודע שיש לי חנה. וחברות לפעמים אמרו לי שגם הן רוצות חנה.

חנצ׳וק, יצרנו לנו קשר יפה ועמוק כל שנה עוד חיבור כל מאורע עוד קבלה אחת של השניה כל שיחה, כל חיבוק, כל התמודדות, עד שנארגנו אחת בתוך השניה ועכשיו אנחנו שייכות זו לזו.

רציתי לומר לך תודה, חנה אהובה, שנתת לי להיות לך כבת ואת לי כאם, שנתת לי בית ומקום ועודדת אותי והאמנת בי. עוד כשהייתי נערה והייתי באה בתלונות על מורים חברים וחברות היית כועסת עליהם נורא כי בעיניך אני תמיד צודקת. כשבחרתי כיוון בצבא או מקצוע את הראשונה שאמרת לי שזה מאוד מתאים לי ואני אהיה טובה בזה. תודה שהיית הסבתא הכי טובה בעולם, ליווית אותי בלידות ואחר כך נשארת איתי חודש בבית. היה לך חשוב להיות בכל מאורע של הילדים ולשחק איתם ולפנק אותם. כשפגשנו מורה חדשה או מטפלת חדשה הן היו אומרות “עכשיו אני מבינה מאיפה העיניים הירוקות” ואנחנו היינו מחייכות ומחליפות מבט. לימדת אותי להיות אישה ותמיד הערכת אותי ולא שפטת. אצלינו בבית הכל היה פתוח ומותר ותמיד כיף לבקר. הערכתי אותך גם מבחינה מקצועית ואת מהווה לי דוגמא למקצועיות וחריצות ולעצמאות. חנצ׳וק הדמעות חונקות. למרות שידענו שהסוף קרב ברגע האמת הכאב גדול ואת חסרה לנו כל כך. אוהבת מאוד, נושאת אותך בליבי,
תהא מנוחתך עדן.