שרה שמשון

שרה שמשון
1949 – 2015

שרה-01שרה נולדה בפברואר 1949, לחיים לבנו ולאלס, לימים אסתר מנדלסון, פליטי שואה הולנדים שהגיעו ארצה דרך מחנה עקורים במרסיי כשנה קודם לכן.

(אני יודע בדיוק כי הייתי שם 13 דקות לפניה…). גרנו בבית ערבי נטוש, הגבוה ביותר בחיפה, בקומה 8- אליה וממנה נשאה אותנו אמא בשני תיקים גדולים. במעלה ובמורד המדרגות בדרך לטיפת חלב, שם הסבירו לה האחיות שהילדים הרזים שלה בוכים כל הזמן כי הם לא מקבלים מספיק לאכול. “אבל אני נותנת להם בדיוק לפי ההוראות שלכם…”. שקט הושלך בטיפת חלב, עד שהאחות הזמינה את כל העובדות לראות אמא יהודיה שנותנת לילדים שלה לפי ההוראות ולא כפליים…

ו- למדרגות.

בני שנתיים לקחנו את אמא, לבדה, אל אברהם שמשון בכברי, לחיות חיים בטוחים ומסודרים בקיבוץ. וכך הגענו היישר אל גן ב’, במבנה שהיום הוא המספרה, שדוד חימום המים שלו הוסק במדורה בחוץ. משם הלאה לגן ב’ החדש, בו נכתב על שרה: “בגן ב’ על הקירות יש ציורים יפים לרב…”. ומשם עם שושנה שפר, לבית הספר ומכתה ה’ עם גאולה הד עד י”ב.

בין לבין בלתה שרה לבדה, שעות רבות בבית התרבות, ליד הפסנתר עם באך. כמו כן, שרה אהבה מאד יצירת ציורי באטיק עם טלילה.

ב-67, אחרי הקבלה לחברות, יצאה שרה לשנה שלישית בבית ספר חקלאי בחדרה, ומשם להשלמת התקופה במשאבי שדה.

ב-76 בט”ו באב, התחתנו שרה וסטן, ובדצמבר 78 נולדה נעמי, היצירה הגדולה של שרה.

אז יצאה שרה, לאורנים ללמוד אמנות וחינוך באמנות. שם התחילו החיים האמיתיים. שרה חזרה ללמד אמנות בבית הספר בכברי והייתה במשך מספר שנים ה”דבר הטוב” שקרה שם. חגים, מאורעות ולוחות שנה לרב, התהדרו ביצירותיה.

במשך השנים המשיכה שרה לימודים לתואר שני בטיפול באמנות, ועבדה במקצוע עם ילדים ומבוגרים בכישרון רב. רגישותה הדקה אפשרה לה יכולת ניתוח טיפולית אינטואיטיבית שאיתה תרמה לאנשים במציאת והבעת עצמם בציור.

כל השנים הללו, לווו במצוקה נפשית גדולה והרסנית שהשפיעה רבות על כל מהלך חייה, מתעסוקה, יחסי אנוש, ובעיקר מערכת היחסים עם מוסדות הקיבוץ. למרות זאת, ידעה לאהוב אנשים רבים מכל קצוות החברה. גם בתוך הימים השחורים והעצובים האלו, הבליחו רגעי הומור ואופטימיות וכח חיות עיקש.

תערוכות רבות של שרה הוצגו בגלריה בכברי וברחבי הארץ, כולל פרסים שקיבלה בעבורם.

בשנות חייה האחרונות, הקשיים הנפשיים גברו ותפסו את מרכז חייה, וחסמו את יכולתה ליצור.

לפני שמונה שנים לקתה שרה בסרטן השד. ולאחר טיפולים החלימה, עד אשר השנה, לפני מספר חודשים, חזר הסרטן והכריע אותה. לאחר מאבק עיקש ונחוש.

שרה רצתה את חייה אחרת, לא השלימה עם דרכה. ללא מנוחה, ללא רגיעה, ללא שקט בנפשה, נאבקה במציאות – גורלה ולא יכלה לה.

נלחמה על דרכה. בדרכה.

בנשימתה האחרונה וביודעה את מצבה ביקשה לומר עוד מילה אחת, סליחה.

סליחה מרבים כל כך שאהבוה, סליחה מחבריה שסובבו ועטפו אותה באהבה, ועשו רבות להקלת דרכה.

את הסליחה הזו הצליחה לומר בחייה.

טרם מותה נעשתה בינינו השלמה וקבלה, ויכולנו לחלוק אהבה גדולה שאפשרה לכולנו פרידה יפה.

שרה, אנחנו משאירים אותך כאן, בנוף שכה אהבת.

 

סגור לתגובות.